איך מדווחים על אפליה בעבודה? למי פונים ומה עושים כדי שהתלונה תטופל

חושבים שהופליתם בעבודה אבל לא יודעים למי לפנות? מה כדאי לתעד, איך מגישים תלונה בתוך הארגון או מחוצה לו, ומה עושים כשחוששים מהתגובה של המנהל? שרית בן שימול מסבירה איך מתחילים לפעול בלי להישאר לבד עם החשש.

באחת השיחות שקיימתי סביב נושא הגיוון וההכלה בארגונים, עלתה שאלה שמעסיקה הרבה עובדים: "שרית, אם אני מרגישה שמפלים אותי בעבודה, למי אני אמורה לפנות? ומה אם המנהל שלי הוא בדיוק מי שמפלה אותי?" זו שאלה שאין לי תשובה של משפט אחד עליה. כי מאחורי השאלה הזאת יש בדרך כלל גם פחד. פחד לאבד את העבודה, להיחשב לעובדת בעייתית או לגלות שאף אחד לא באמת מתכוון לטפל במה שקרה.

כששואלים אותי איך מדווחים על אפליה בעבודה, אני מתחילה דווקא במה שקורה לפני הדיווח. ברגע שבו עובד מנסה להבין אם מה שהוא חווה הוא באמת אפליה, או שאולי הוא מגזים. אני מכירה את ההתלבטות הזאת גם מהעבודה שלי עם ארגונים וגם מהמקום האישי שלי, כאמא גאה לבן טרנסג'נדר. לפעמים אדם צריך קודם כול לדעת שמותר לו לשאול שאלות על היחס שהוא מקבל.

אז אני רוצה לעשות כאן סדר. לא בשפה משפטית מסובכת, אלא בדרך שבה הייתי מסבירה לעובד שיושב מולי: מה בודקים, מה מתעדים, למי פונים ומה אפשר לעשות כשהארגון לא נותן מענה. זה לא תחליף לייעוץ משפטי, אבל זו בהחלט נקודת התחלה.

איך יודעים אם מה שקרה לי הוא אפליה בעבודה?

נניח ששתי עובדות מתמודדות על קידום. לשתיהן ניסיון מקצועי דומה, אבל אחת מהן שומעת מהמנהל: "את עם ילדים קטנים, אני לא בטוח שזה הזמן שלך לקחת אחריות כזאת". התפקיד ניתן לעובדת השנייה. האם מדובר באפליה? בהחלט יש כאן סיבה לבדוק.

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בישראל אוסר אפליה מטעמים מוגדרים, ובהם מין, נטייה מינית, מעמד אישי, היריון, הורות, גיל, דת ולאום. האיסור עשוי לחול על קבלה לעבודה, תנאי העסקה, קידום, הכשרה מקצועית ופיטורים.

אבל לא כל החלטה לא הוגנת היא בהכרח אפליה אסורה בחוק. למעסיק מותר לבחור עובד על בסיס שיקולים מקצועיים רלוונטיים. השאלה היא האם ההחלטה התבססה על כישורים וביצועים, או על מאפיין אישי שלא אמור לקבוע את היחס לעובד.

אני פוגשת את ההבדל הזה גם בשיח סביב עובדים להט"בים. למשל, עובד שמעדכן על שינוי שמו ומגלה שאחרי העדכון הוא מפסיק לקבל הזמנות לפגישות מקצועיות. אולי יש לכך הסבר ענייני. אבל אם ההדרה קשורה לזהותו המגדרית, ייתכן שמדובר באפליה שצריך לברר.

למי שרוצה להבין את המסגרת החוקית, אני ממליצה לקרוא גם את המאמר על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שאפשר למצוא בבלוג שלי. הכרת הזכויות עוזרת להגיע לשיחה עם שאלות מדויקות יותר.

איך מדווחים על אפליה בעבודה בפועל?

הדבר הראשון שאני אומרת לעובדים הוא שלא חייבים להתחיל מעימות. אפשר להתחיל מאיסוף מידע, מהבנת האפשרויות ומבחירת האדם הנכון להתייעץ איתו. לפעמים דווקא הכנה מסודרת משנה את כל מהלך הטיפול.

שלב ראשון: מתעדים מה קרה

נניח שמנהל אמר לעובדת בישיבת צוות שהיא כבר מבוגרת מדי ללמוד מערכת חדשה. חודש אחר כך היא לא נבחרה להכשרה מקצועית. במקום לכתוב לעצמה "המנהל מפלה אותי", כדאי לתעד את הפרטים.

  • מתי ואיפה זה קרה? לרשום תאריך, שעה משוערת והאם השיחה התקיימה בישיבה, בטלפון או במסדרון.

  • מה בדיוק נאמר? אם אפשר, לכתוב את המילים שנאמרו ולא רק את התחושה שהן עוררו.

  • מי היה נוכח? האם עובדים נוספים שמעו את הדברים? האם מישהו קיבל החלטה בעקבותיהם?

  • איזה מידע נוסף קיים? הודעות, מיילים, פרסומים על המשרה, תיאור דרישות התפקיד או מסמכים הנוגעים להחלטה יכולים לעזור בבירור.

חשוב לשמור חומר שרלוונטי לאירוע ושמותר לכם להחזיק בו. לא צריך להיכנס לחשבונות של אחרים או להוציא מידע חסוי שאינו קשור לתלונה. אם לא בטוחים מה מותר לשמור, כדאי להתייעץ.

שלב שני: בוחרים למי לפנות בתוך הארגון

בארגונים רבים הכתובת הראשונה היא מנהלת משאבי אנוש, ממונה על שוויון או גורם שהוגדר בנוהל התלונות. אם המנהל הישיר אינו מעורב, אפשר לשקול שיחה איתו.

אבל מה אם מנהלת משאבי האנוש היא החברה הכי טובה של המנהל שעליו מתלוננים? ומה אם מדובר בעסק קטן שבו אין בכלל מחלקת משאבי אנוש?

במצב כזה כדאי לבדוק אם קיים גורם בכיר אחר שאינו מעורב במקרה, נציגות עובדים או אפשרות להתייעצות חיצונית. אין חובה להכניס את עצמכם לשיחה שבה אתם חוששים שלא תוכלו להציג את הדברים בביטחון.

אני ממליצה לנסח פנייה כתובה, עניינית וברורה. למשל:

שלום, אני מבקשת לדווח על אירוע שהתרחש בתאריך מסוים ולבקש בירור. במהלך שיחה על אפשרות הקידום שלי נאמר לי שההורות שלי עשויה להקשות על התאמה לתפקיד. אני מבקשת להבין כיצד התקבלה ההחלטה ולוודא שהשיקולים היו מקצועיים בלבד. אשמח לדעת מי מטפל בפנייה ומהם השלבים הבאים.

אין צורך להוכיח כבר במייל הראשון שהחוק הופר. כן כדאי להסביר מה קרה, מה מעורר חשש לאפליה ומה אתם מבקשים שייבדק.

שלב שלישי: פונים לגורם חיצוני כשצריך

אם אין מענה בארגון, אם הגורם האחראי מעורב במקרה, או אם אתם מעדיפים לקבל ייעוץ לפני פנייה פנימית, אפשר לפנות לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.

הנציבות היא גוף ממשלתי שמטפל בתלונות על אפליה בעבודה. אפשר לפנות אליה באמצעות טופס מקוון באתר הממשלה, בטלפון 074-7696565 או בדואר אלקטרוני לכתובת shivion@economy.gov.il. היא מעניקה ייעוץ משפטי ראשוני ללא תשלום, רשאית לברר תלונות ובמקרים המתאימים גם לנקוט הליכים משפטיים.

אפשר גם להתייעץ עם עורך דין בתחום דיני העבודה ולבחון הגשת תביעה לבית הדין לעבודה. לא כל פנייה לנציבות הופכת לתביעה, ולא כל מחלוקת מסתיימת בבית משפט. חשוב לדעת שיש מועדים משפטיים להגשת הליכים, ולכן לא כדאי לדחות בירור זכויות כשמדובר באירוע משמעותי.

מה עושים כשהתלונה מפחידה יותר מהאפליה עצמה?

זה החלק שאני חושבת שלא מדברים עליו מספיק. עובד יכול להכיר את החוק ועדיין לפחד להשתמש בו. במיוחד כשהוא תלוי במשכורת, עובד בצוות קטן או חושש שהיחס כלפיו ישתנה אחרי שיתלונן.

חשוב לדעת שהחוק אוסר פגיעה בעובד בשל תלונה או תביעה הנוגעת לאפליה, וכן בשל סיוע לעובד אחר בהקשר הזה. אבל עצם קיומו של איסור לא מבטל את החשש האנושי.

לכן אני מציעה לחשוב גם על התמיכה שתהיה לכם במהלך התהליך. אדם שאתם סומכים עליו, נציג ועד, איש מקצוע או בן משפחה שיוכל להקשיב ולעזור לעשות סדר.

ומהצד השני, אני אומרת למנהלים: כשעובד מגיע עם תלונה, התגובה הראשונה שלכם משמעותית מאוד. משפט כמו "אתה בטוח שלא הבנת לא נכון?" עלול לגרום לו להיסגר מיד. אפשר להגיד במקום זה: "אני רוצה להבין מה קרה. בוא נבדוק איך נכון לטפל בזה". זו לא הודאה באשמה. זו התחלה של בירור מכבד.

במסגרת סדנת ניהול מגוון אני עוסקת בין היתר בדרך שבה מנהלים מתמודדים עם מצבים רגישים בצוות. לא תמיד המנהל יודע מיד מה נכון לעשות. אבל הוא כן יכול ללמוד איך להקשיב, לשמור על דיסקרטיות ככל האפשר ולהעביר את הפנייה לגורם המתאים בלי לבטל את החוויה של העובד.

כשמדובר בעובדים שמתמודדים גם עם שאלות של זהות, חשיפה אישית או יציאה מהארון במקום העבודה, יש לפעמים צורך בליווי רגיש יותר. לשם כך קיימת גם תוכנית ליווי למשפחות ולעובדים, שמאפשרת לעסוק בתהליך האישי ובמפגש שלו עם סביבת העבודה.

שאלות נפוצות שאני שומעת מעובדים וממנהלים

שרית, אני יכול להתלונן גם אם אין לי שום הוכחה בכתב?

כן. אפשר לפנות להתייעצות גם כשאין מסמך שמוכיח את החשד. כדאי לרשום מה קרה, מתי ומי היה נוכח. לפעמים יש מידע נוסף שאפשר לאסוף בהמשך באופן חוקי. השאלה אם אפשר יהיה להוכיח אפליה היא כבר שאלה אחרת, שדורשת בירור של נסיבות המקרה.

מה אם אני מתלוננת ואז פתאום מתחילים לחפש סיבות לפטר אותי?

אם חל שינוי ביחס אלייך אחרי התלונה, כדאי לתעד גם אותו. פגיעה בעקבות תלונה על אפליה עשויה להיות אסורה. אל תחכי בהכרח עד לקבלת מכתב פיטורים. במקרה כזה רצוי לקבל ייעוץ משפטי מוקדם כדי להבין מה אפשר לעשות.

אני עובד במקום קטן. אני באמת צריך לפנות ישירות לבעל העסק?

לא בהכרח. אם בעל העסק הוא האדם שעליו אתה מבקש להתלונן, אפשר לפנות תחילה לייעוץ חיצוני, למשל לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. גודל העסק עשוי להשפיע על ההוראות המשפטיות שחלות עליו, ולכן כדאי לבדוק את המקרה באופן פרטני.

ואם אני מנהלת וקיבלתי תלונה על עובד ותיק שכולם אוהבים?

הפופולריות של העובד לא יכולה להחליף בירור. צריך לשמוע את הדברים, לתעד את הפנייה, לבדוק מי מוסמך לטפל בה ולתת גם לאדם שהתלונה נוגעת אליו הזדמנות הוגנת להגיב. חשוב לשמור על פרטיות המעורבים ולמנוע פגיעה במתלונן. לא להחליט מראש מי צודק, אבל גם לא לדחות את הטיפול כי הסיטואציה לא נעימה.

אני רוצה להשאיר אתכם עם שאלה קטנה שאני נוהגת להפנות למנהלים: אם עובד בצוות שלכם היה חושש שהוא מופלה, האם הוא היה יודע למי לפנות? והאם הוא היה מאמין שמישהו באמת יקשיב לו?

אם התשובה לא ברורה, שווה לבדוק כבר השבוע איפה נמצא נוהל התלונות, מי אחראי לקבל פניות והאם העובדים בכלל מכירים את האפשרות הזאת. לפעמים הבדיקה הפשוטה הזאת חושפת פער שאף אחד בהנהלה לא שם לב אליו.


שרית בן שימול
יועצת לגיוון והכלה · אמא גאה לבן טרנסג׳נדר
מלווה ארגונים, מנהלים ועובדים ביצירת סביבת עבודה שמאפשרת להתמודד עם שונות, דילמות ושיחות מורכבות.
ליווי מנהלי משאבי אנוש · יצירת קשר עם שרית

Keep reading