הרצאה למנהלים בכירים: איך גורמים לחדר של אנשים חזקים באמת להקשיב
מנהלים בכירים ראו הכל, שמעו הכל, ולרוב מגיעים להרצאה עם יד אחת על הטלפון. אז מה כן עובד בחדר כזה? על מה שמזיז מנהלים שכבר לא מתרשמים בקלות — ולמה זה לא עוד סבב סליידים.
ישבתי פעם מול מנכ"ל של חברה גדולה, שבוע לפני שהייתי אמורה להעביר הרצאה לצוות ההנהלה שלו. הוא הסתכל עליי ואמר בכנות: ״שרית, אני אגיד לך את האמת. האנשים האלה ראו הכל. חלקם היו בהרצאות שלך לפני שאני בכלל הגעתי לחברה. אני לא רוצה שהם ישבו שם עם היד על הטלפון.״
אהבתי אותו על הכנות הזאת. כי זו בדיוק השאלה הנכונה. הרצאה למנהלים בכירים היא לא כמו הרצאה לכל קהל אחר. אלה אנשים שכבר שמעו את כל המשפטים היפים, שכבר עשו את כל הקורסים, ושמזהים בתוך שלושים שניות אם מדובר בתוכן אמיתי או בעוד מצגת ממוחזרת.
ואם הם מזהים ריק — הם מנומסים מדי כדי לקום, אבל הם כבר לא איתך. אז בואו נדבר על מה שכן עובד בחדר הזה.
למה חדר של מנהלים בכירים הוא קהל אחר לגמרי
מנהלים זוטרים באים להרצאה עם ציפייה ללמוד. מנהלים בכירים באים עם ציפייה להיבחן — לא במפורש, אבל בפועל. הם שואלים את עצמם בשקט: ״האם האדם הזה יודע משהו שאני לא יודע? האם שווה לי הזמן?״
הם גם עסוקים בטירוף. מי שמגיע לחדר הזה מנהל תקציבים, אנשים ומשברים במקביל. הזמן שלהם יקר, והם יודעים את זה. אז אם אני עומדת מולם ומדברת שלוש דקות על הגדרות תיאורטיות — איבדתי אותם.
ויש עוד משהו. מנהל בכיר לא אוהב להרגיש שמטיפים לו. הרגע שבו הוא חש שבאו ״לתקן״ אותו או ״לחנך״ אותו — הוא נסגר. וזה קריטי במיוחד כשמדברים על נושאים כמו גיוון, הכלה או שינוי תרבות ארגונית, שבהם קל מאוד להישמע מאשים.
מה באמת מזיז מנהלים שכבר לא מתרשמים בקלות
אחרי שנים של הרצאות מול הנהלות בכירות, למדתי שיש כמה דברים שעושים את ההבדל בין חדר מנומס לחדר שבאמת נמצא איתי:
סיפור אמיתי שאי אפשר להתווכח איתו. כשאני מספרת על הרגע שבו הבן שלי יצא בפניי מהארון, ועל מה שעברתי כאמא — אין שם מה לתקוף. זה קרה. זה שלי. וזה מוריד את המגננות מהר יותר מכל נתון. מנהל בכיר שנעל את עצמו בפני תיאוריה נפתח בפני סיפור.
לחבר לעולם שלהם, לא שלי. אני לא מדברת איתם על ״ערכים״ באוויר. אני מדברת על עובד מוכשר שעזב כי הרגיש שהוא לא יכול להיות עצמו, ועל כמה עלה לחברה לגייס מישהו במקומו. פתאום זה נכנס לשפה שלהם.
לכבד את האינטליגנציה שלהם. לא לפשט יתר על המידה, לא ״למכור״. מנהל בכיר מזהה מכירה ממרחק. אני מביאה מורכבות, מודה במה שאני לא יודעת, ומשאירה מקום למחלוקת.
שאלה אחת חדה שהם ייקחו הביתה. לא עשר מסקנות. שאלה אחת שתישאר להם בראש בישיבה הבאה. משהו כמו: ״כמה אנשים בצוות שלך משקיעים אנרגיה בלהסתיר משהו במקום להשקיע אותה בעבודה?״
הרצאה למנהלים בכירים היא לא סוף — היא התחלה
הטעות הכי נפוצה שאני רואה בארגונים היא לחשוב שההרצאה היא האירוע. מזמינים מרצה, הצוות הבכיר יושב שעה, כולם מתרגשים, ואז — כלום. חוזרים לשגרה.
הרצאה טובה למנהלים בכירים היא זרז. היא פותחת דלת, יוצרת שפה משותפת, נותנת רגע של הסכמה בחדר. אבל מה שקורה אחריה הוא מה שקובע אם היה לה ערך. אצל מנהלים בכירים, שממילא מזיזים ומשפיעים על כל הארגון, ההמשך הזה קריטי במיוחד.
לכן אני תמיד ממליצה לחשוב על ההרצאה כחלק ממהלך. לפעמים היא נפתחת מהסיפור האישי דרך הרצאת "אמא גאה", וממשיכה לתהליך עומק עם ההנהלה. ולפעמים, כשמנהל בכיר מבין שהוא רוצה לעבוד על עצמו ולא רק לשמוע — נכנסים לתוכנית ליווי למנהלים בכירים שממשיכה את מה שההרצאה רק פתחה.
מה עדיף להשאיר בבית
יש כמה דברים שפשוט לא עובדים בחדר הזה, וכדאי לדעת אותם מראש. סטטיסטיקות בלי סיפור — נשכחות תוך דקה. הטפה מוסרית — סוגרת מנהלים בכירים מהר יותר מכל דבר אחר. מצגת עמוסה בטקסט — משדרת שהמרצה לא בטוח בעצמו. ומעל הכל: התחזות. אם באתי להיראות חכמה במקום להיות אמיתית, הם ירגישו את זה, והם לא יסלחו על זה.
מנהל בכיר נותן לך את הקשב שלו רק אם הוא מרגיש שאתה נותן לו את האמת שלך. זו העסקה. וכשהיא קורית — החדר הזה, של האנשים שראו הכל, יכול להיות הקהל הכי מרגש שיש.
שאלות נפוצות על הרצאה למנהלים בכירים
ההנהלה שלנו ציניקנית וקשה. באמת אפשר להזיז אותם בהרצאה אחת?
הציניות היא לרוב שריון, לא עמדה. מאחוריה יש אנשים שראו יותר מדי מצגות ריקות. הרגע שבו מביאים משהו אמיתי — סיפור אישי, שאלה חדה, כנות — השריון יורד. לא תמיד אצל כולם, אבל מספיק אצל מספיק אנשים כדי שמשהו יזוז.
כמה זמן הרצאה כזאת צריכה להיות? למנהלים אין זמן.
בדיוק בגלל זה — קצר וממוקד עדיף על ארוך ומקיף. שעה זה בדרך כלל האורך המתאים, לפעמים פחות. מנהל בכיר יעדיף 45 דקות שנשארות איתו על שעתיים שהוא שכח מחצין. הצפיפות של תוכן היא לא סגולה כאן.
עדיף הרצאה לכל הצוות הבכיר יחד, או משהו יותר אישי?
תלוי במטרה. הרצאה משותפת יוצרת שפה ורגע קולקטיבי — טוב לפתיחה של מהלך. אבל אם רוצים שמנהל בכיר יעשה שינוי אמיתי בהתנהלות שלו, אחרי ההרצאה כדאי להמשיך לליווי אישי או קבוצתי. ההרצאה פותחת, התהליך משנה.
איך בוחרים נושא שידבר דווקא להנהלה בכירה ולא יישמע כללי?
מתחילים ממה שכואב או מעניין אותם באמת — שימור עובדים, תרבות ניהול, שינוי ארגוני — ומחברים את נושא ההרצאה לשם. הרצאה על גיוון שמדברת בשפה של עלות תחלופת עובדים תישמע אחרת לגמרי מהרצאה שמדברת בסיסמאות. אפשר לחשוב על זה יחד בשיחת היכרות.
שרית בן שימול
יועצת לגיוון והכלה · אמא גאה לבן טרנסג׳נדר
מעבירה הרצאות לצוותי הנהלה בכירים שמשלבות סיפור אישי, שפה ניהולית וכלים ליום שאחרי.
להרצאת "אמא גאה" · לתוכנית ליווי למנהלים בכירים · ליצירת קשר
Keep reading
- ליווי מועצות מנהלים: איך גורמים לחדר שקובע הכל לחשוב אחרתמועצת מנהלים היא החדר שבו נקבע לאן הארגון הולך — אבל לרוב כולם בו נראים ומדברים אותו דבר. ליווי מועצות מנהלים הוא לא עוד סדנה, אלא עבודה על הדרך שבה החדר הזה מחליט. הנה מה שקורה שם באמת.
- דילמות במקום העבודה: איך מחליטים כשאין תשובה נכונה?כמעט כל מנהלת שאני מלווה נתקלת ברגע שבו שני ערכים נכונים מתנגשים זה בזה. דילמות במקום העבודה הן לא סימן לכישלון — הן חלק מהתפקיד. הנה איך מתמודדים איתן בלי לקפוא.
- קיימות ארגונית: למה ההשקעה באנשים היא לא רק "ירוק", אלא מה שמחזיק את הארגוןכשמדברים על קיימות ארגונית כולם חושבים על מיחזור ופאנלים סולאריים. אבל יש קיימות שקטה שאף אחד לא מודד — היכולת של הארגון לשמור על האנשים שבו. על זה בדיוק אני רוצה לדבר.