להיות בן ברית בעבודה: איך עומדים לצד עובדים להט"בים גם כשלא נוח

מישהו זורק בדיחה על עובד להט"ב, כולם צוחקים, ואתם מרגישים שמשהו לא בסדר. מה עושים עכשיו? להיות בן ברית בעבודה זה לא רק לתמוך בשוויון, אלא לדעת מתי להתערב, מה להגיד ואיך לעזור בלי לקחת למישהו אחר את הבמה.

תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה. ישיבת צוות, עשרה אנשים סביב שולחן. מישהו מספר על עובד חדש במחלקה אחרת וזורק הערה על הנטייה המינית שלו. שניים צוחקים. אחת מסתכלת בטלפון. מנהלת הצוות שומעת, אבל מעדיפה להמשיך לסעיף הבא בסדר היום. ובקצה השולחן יושב עובד שלא אומר כלום. אף אחד בחדר לא יודע שהוא עצמו הומו.

בסדנאות שאני מנחה בארגונים, אני אוהבת לעצור על רגעים כאלה ולשאול: מי כאן היה עושה משהו? בדרך כלל יש כמה ידיים. ואז אני שואלת: מה בדיוק הייתם אומרים? כאן כבר מתחיל הדיון האמיתי. כי להיות בן ברית בעבודה נשמע כמו דבר פשוט, עד שמגיע רגע שבו צריך לבחור בין הנוחות שלנו לבין התמיכה במישהו אחר.

למושג הזה יש גם שם באנגלית, Allyship. המשמעות שלו היא לא רק להיות בעד שוויון, אלא לפעול כדי שאנשים סביבנו יוכלו להרגיש שייכים ובטוחים. אני פוגשת הרבה אנשים שרוצים לעשות את זה, אבל מפחדים לטעות, להגיד משהו לא נכון או להיתפס כמי שמתערבים בעניינים שלא שלהם. דווקא איתם אני רוצה לדבר.

להיות בן ברית בעבודה זה לא תואר, זאת התנהגות

אחד הדברים שאני שומעת בסדנאות הוא המשפט: "אבל אני הכי בעד הקהילה. יש לי חברים הומואים, ואני מקבל את כולם". ואני מאמינה למי שאומר את זה. באמת. אלא שקבלה אישית ותמיכה פעילה הן שני דברים שונים.

אפשר להאמין בשוויון ובכל זאת לשתוק כשמישהו מושפל בישיבה. אפשר להיות אדם עם כוונות נהדרות ועדיין להניח שכולם בצוות הטרוסקסואלים. אפשר גם לתלות דגל גאווה במשרד, ובאותו זמן להמשיך לשאול עובדת לסבית מתי היא כבר תמצא בעל.

בן ברית הוא אדם שבוחר להשתמש במקום שלו, בקול שלו ולפעמים גם בסמכות שלו, כדי לצמצם מצבים שבהם אחרים משלמים מחיר על מי שהם. הוא לא חייב להשתייך לקבוצת המיעוט שהוא תומך בה. הוא גם לא צריך לדעת להסביר כל מושג שקשור לזהות מגדרית או לנטייה מינית.

הוא כן צריך להיות מוכן ללמוד ולהקשיב. ובעיקר, להבין שהכוונה שלו היא רק חלק מהסיפור. גם להשפעה של המעשים והמילים שלו יש משמעות.

כמי שמנחה תהליכים של ניהול מגוון בארגונים, אני רואה עד כמה השינוי מתרחש דווקא בהתנהגויות הקטנות. לא רק בהחלטות של ההנהלה, אלא בשיחות מסדרון, בחלוקת משימות ובדרך שבה מגיבים לבדיחה.

חמישה רגעים שבהם אפשר להיות בן ברית בעבודה

1. כשמישהו מספר בדיחה על חשבון אדם אחר

נחזור לישיבת הצוות. לא חייבים לקום ולנאום על זכויות אדם. לפעמים משפט פשוט מספיק: "לא נראה לי מתאים לדבר ככה על מישהו מהצוות". אפשר גם לשאול: "מה מצחיק בזה?"

המטרה היא לא להשפיל את מי שסיפר את הבדיחה. היא לעצור את ההתנהגות ולסמן שיש כאן גבול. אם האדם ממשיך, אפשר לדבר איתו אחר כך בפרטיות. ואם מדובר בדפוס חוזר, כדאי לערב מנהל או גורם מתאים בארגון.

לא תמיד נרגיש בנוח להתערב מול כולם. במיוחד אם מי שדיבר הוא המנהל שלנו. גם במצב כזה יש אפשרויות. אפשר לפנות בהמשך, לתעד אירוע בעייתי או לבקש עזרה ממשאבי אנוש. השתיקה אינה האפשרות היחידה.

2. כשעובד משתף אתכם בזהות שלו

עובדת מספרת לכם שהיא בזוגיות עם אישה. עובד משתף שהוא טרנסג'נדר. מה עושים?

קודם כול, מקשיבים. לא מתחילים לשאול שאלות על הגוף שלו, על טיפולים רפואיים או על מה המשפחה חושבת. אפשר להגיד: "תודה שסיפרת לי. יש משהו שחשוב לך שאדע?"

ובעיקר, לא מעבירים את המידע הלאה. העובדה שמישהו בחר לשתף אתכם לא אומרת שהוא בחר לשתף את כל המשרד. גם אם אתם חושבים שכולם יקבלו אותו באהבה, זאת עדיין ההחלטה שלו.

הנושא הזה עולה גם בתהליכי ליווי למשפחות ולעובדים סביב יציאה מהארון. תמיכה אמיתית מתחילה במתן אפשרות לאדם לבחור מה לספר, למי ומתי.

3. כשמתבלבלים בשם או בלשון הפנייה

מישהי בצוות משנה את השם שבו היא משתמשת. קולגה מבקש שיפנו אליו בלשון זכר. יכול להיות שבהתחלה תטעו. זה קורה.

אם טעיתם, תקנו את עצמכם והמשיכו בשיחה. "סליחה, הוא אמר שהוא יעביר את המצגת מחר". לא צריך להפוך את הטעות לאירוע גדול שבו האדם השני נדרש להרגיע אתכם.

ואם מישהו אחר טועה שוב ושוב? אפשר להזכיר לו בעדינות את השם או את לשון הפנייה הנכונה. אם זה נעשה בכוונה, כבר מדובר בעניין שדורש התייחסות ברורה יותר.

4. כשמחלקים הזדמנויות בצוות

תמיכה בעובדים מגוונים אינה מסתכמת ביחס מנומס. היא נוגעת גם להזדמנויות.

נניח שמנהלת בוחרת מי יציג פרויקט חשוב מול ההנהלה. היא תמיד נותנת את הבמה לאותם אנשים, אלה שמדברים חזק, מרגישים בנוח ומזכירים לה את עצמה. עובד אחר, מוכשר לא פחות, כמעט לא מקבל הזדמנות.

כאן בן ברית יכול להגיד: "אולי ניתן גם לו להציג הפעם? הוא הוביל חלק משמעותי מהעבודה". זאת דרך מעשית לפתוח דלת, בלי להתייחס לעובד כאל מישהו שצריך להציל.

5. כשמישהו אומר לכם שפגעתם בו

זה אולי החלק הקשה ביותר. אתם אומרים משהו מתוך כוונה טובה, ומישהו עונה שנפגע.

האינסטינקט הוא להסביר: "אבל ממש לא התכוונתי". אני מכירה אותו היטב. אלא שלפעמים עדיף להתחיל במשפט אחר: "אני מבינה. תודה שאמרת לי. אני אשים לב לזה".

אפשר לשאול מה יעזור לתקן, אבל לא תמיד האדם שמולכם ירצה ללמד אתכם באותו רגע. מותר גם ללמוד בעצמכם.

מה מנהלים יכולים לעשות כדי שבן ברית לא יישאר לבד?

אני רוצה לדבר רגע למנהלות ולמנהלים. כי יש הבדל גדול בין עובד שמרגיש שהוא צריך להילחם לבד על יחס מכבד, לבין עובד שיודע שהמנהל שלו יגבה אותו.

תארו לכם שמישהי בצוות מעירה לעמית על בדיחה פוגענית. אחר כך אומרים לה שהיא כבדה, שהיא הורסת את האווירה ושאי אפשר לצחוק לידה. אם המנהל שומע ומתעלם, המסר עובר לכולם. מי שמתערב מסתכן חברתית, ומי שפוגע ממשיך כרגיל.

מנהלים יכולים לשנות את המצב הזה בכמה פעולות פשוטות:

  • להגיב בזמן אמת. אם נשמעת הערה פוגענית בישיבה, לומר שהיא לא מתאימה לשיח המקצועי. לא להשאיר לעובד שנפגע את האחריות לעצור אותה.

  • לבדוק איך מתקבלות החלטות. מי מוזמן לפגישות משמעותיות? מי מקבל הזדמנויות להתקדם? האם יש עובדים שקולם כמעט לא נשמע?

  • ליצור דרך בטוחה לפנות לעזרה. להסביר למי אפשר לדווח על התנהגות פוגענית, איך מטפלים בפנייה ומה נעשה כדי לשמור על פרטיות העובדים.

  • לא להטיל את כל עבודת ההסברה על עובדים להט"בים. עובד לא צריך להפוך למרצה של הארגון רק מפני ששיתף בזהות שלו. אפשר להיעזר באנשי מקצוע ובהכשרות מתאימות.

בהכשרת צבעי הקשת אני עוסקת בדיוק במפגש הזה שבין ידע, תפיסה והתנהלות יומיומית. כי הכוונה היא לא להפוך כל מנהלת למומחית בזהויות, אלא לתת לה כלים להגיב נכון גם כשהמציאות מורכבת.

וכאמא גאה לבן טרנסג'נדר, אני מכירה גם את הצד האישי של הדברים. יש הבדל עצום בין אנשים שאומרים שהם מקבלים אותך, לבין אנשים שמראים לך במעשים שאתה לא צריך להתמודד לבד. את ההבדל הזה אני מביאה איתי גם לחדרי ההדרכה.

שאלות נפוצות על להיות בן ברית בעבודה

אני לא להט"ב. מי אני שאדבר בשם הקהילה?

אתם לא צריכים לדבר בשם הקהילה. להפך, חלק מלהיות בני ברית הוא לדעת מתי לפנות מקום ולהקשיב. אבל כשמישהו משמיע הערה פוגענית, אתם בהחלט יכולים לומר שהיא לא מתאימה. בשביל זה לא צריך לייצג אף אחד.

ומה אם אני מתערב והעובד הלהט"בי בכלל לא רצה שאעשה את זה?

זאת שאלה שאני אוהבת במיוחד, כי היא מראה שאתם חושבים גם על האדם שמולכם. אפשר לעצור התנהגות פוגענית בלי לחשוף או לסמן עובד מסוים. אם מדובר במישהו שאתם מכירים, אפשר לשאול אותו בפרטיות איך הוא מעדיף שתתמכו בו במצבים כאלה.

מותר לשאול קולגה טרנסג'נדר שאלות על התהליך שלו?

תלוי בשאלה ובמערכת היחסים. אם לא הייתם שואלים קולגה אחר על איברים אינטימיים או טיפולים רפואיים, אין סיבה לשאול דווקא כאן. אם אתם רוצים להבין מושג או ללמוד על הנושא, אפשר לחפש מידע בעצמכם. אם האדם בוחר לשתף, הקשיבו בלי ללחוץ לעוד פרטים.

איך יודעים אם באמת יש לנו תרבות של בני ברית בארגון?

אני מציעה לשאול שאלות מאוד מעשיות. מה קורה כשמישהו משמיע הערה פוגענית? האם עובדים מרגישים בנוח להעיר גם למנהל? האם אפשר לדבר על בן או בת זוג בלי לחשוש מהתגובה? האם אנשים מקבלים הזדמנויות שוות? התשובות לשאלות האלה מספרות הרבה יותר מפוסטר שמצהיר שכולם רצויים.

בפעם הבאה שאתם יושבים בישיבת צוות ושומעים משהו שגורם לכם לזוז באי נוחות בכיסא, שימו לב למה שעובר לכם בראש. האם אתם מחפשים סיבה לא להגיב, או חושבים איך אפשר להגיב בלי לפגוע עוד יותר? לא תמיד תהיה תשובה מושלמת. אבל לפעמים משפט אחד, שנאמר בזמן הנכון, יכול לשנות את מה שקורה בחדר.


שרית בן שימול
יועצת לגיוון והכלה · אמא גאה לבן טרנסג׳נדר
מלווה ארגונים, מנהלים ומשפחות ביצירת שיח מכבד ובהפיכת כוונות טובות להתנהגות יומיומית.
סדנת ניהול מגוון · מאמרים נוספים בבלוג · יצירת קשר

מדריך חינם להורים

10 המשפטים לרגע שאחרי שהילד יצא מהארון

חמישה משפטים שתמיד עוזרים, וחמישה שעדיף להחליף - מתוך מה שלמדתי בדרך הקשה כאמא. להורדה חינם, בלי הרשמה.

מאמרים נוספים שאולי יעניינו אותך